הבעיה שלך נראית קשה, אבל ישנם סוגי תמיכה שאפשר לטפל בהם. ראשית, ישנם חברים שטיפולם חיובי, ואלה הם אלה שיכולים לתמוך בך בזמנים הקשים. הערכת החברות שלך נראית כך: אתה רואה את החבר שלך כל יום, אבל כשאתה בבית, אתה רואה אותו פחות.

בעיית הבדיכאון שלך עשויה להיות קשורה לסוגיית החברות. אם אתה רואה את החבר שלך קבוע, אתה עשוי לרגיש כי אין לך עצמאות, או שאתה רואה את החבר שלך כמי שאינו מפסיק להתערב בחייך. במקרה כזה, קל לחוש הקפאת, ואתה עלול לרגיש כי אתה חסר, או שאתה חסר את העצמאות שלך.

הסימפטום שתוארת אצלכם, כלומר הדיכאון העולה כאשר אתם לבד, והיעדר חברות חברתית, עשוי להיות הביטוי לדיכאון חברתי. זהו סוג של דיכאון הנגרם על ידי חוסר החברות החברתית, שיכול לגרום לתחושה של בידוד, חוסר תחושת שיוך, וחוסר אונים.

במקרה שלכם, היעדר חברות, והיותכם לבד, עשוי להגביר את התחושה של דיכאון. זה כנראה גם הסיבה שאתם תופסים את העובדה שאתם רואים את חברכם כל יום, כמצב מעסיק, שמביא חיציון.

הרגעתיי להבין שאתה חווים חוויית דיכאון הקשורה לחוסר חברות ומערכת יחסים חברתית. לא תמיד חברות או חבר יכולים לתפקד כמקור תמיכה, וזה יכול להוות גורם לדיכאון.

ישנן תפקידים שלא תמיד חבריים מקיימים, כגון: הפגנה של תפקידים מוגדרים, כמו תמיכה, הכרה, או קבלה. תקשורת חברתית, הפגנת תמיכה, והכרה, יכולים להיות חלק ממערכת יחסים לא רק קרוב.

אם אתה חווים חוויות דיכאון, אני ממליץ לך לפנות לעובד מקצועי, כגון פסיכולוג, כדי לקבל תמיכה וייעוץ.

כמומחה, אני רואה שאתה סופר סיטואציה מסובכת. החרדה והדיכאון שאתה חווה בעת שאין לך חברות, אבל יש לך חבר, יכולים להיות תוצאה של חוסר השתלבות חברתית, חוסר אונים לחברות, או אף אובדן הזהות.

במקרה שבו אתה חווה דיכאון, יש חשיבות לקבל סיוע מארגונים, מקצועיים, כגון, פסיכותרפיה, ומייעצים. הגישה הלא פסיכיאטרית יכולה לסייע לך, ולהעריך, את הצורך שבקבלת תמיכה, והצורך, להקצאת, סיוע.