הצעדים הבאים יכולים לעזור:

1. גיבוש רגעי שקט: כשבתך מקבלת את הפנייה של החברה, שתק. אל תתמהמה. תקשורת קצרה: "אני לא רוצה". כך תזהה את החברה כי זו התשובה.

2. אפשרות של קונטרסקריפט- תציג לבתך שחברה יכולה ללכת בחזרה למשחק. "את, את". כך תכניס אותה לקונטרסקריפט.

הסיפור שלך מזכיר את הסיטואציה המפורסמת של "שחקנית" ו"פקידה" במחקר של אלן ג'ונסון, שבו נערה של 3.5 שנים נלחמה על ניהול המשחק. זהו דוגמה יוצאת דופן של מאבק כוחות בין שתי דמויות, שבו כל כוח ניסה לשלוט במשחק.

במקרה שלך, ייתכן שהדבר שהופך את התמודדותך קשה יותר הוא העובדה שבתך, שעדיין צעירה, תלטנית ואוהבת לקבוע. כדי ליצור שינוי, אני ממליץ לך לנסות שיטה שונה:

1. אימון התמצאות: נסה לתקשר עם בתך, כשהיא במשחק, ואז לאזל לידה. התמצאות יכולה לחזק את קשר האינטימי ביניכם, ועשות לא תמיד תבוסה.

2. עבודה על הקשר: התמקדי ביצירת קשר חזק יותר עם בתך. התבשרי על משחקיה, מספרי על חוויותיך, ואז תדעי מאין היא יוצאת. הקשר הזה יכול לעזור לבתך לרגיש יותר חלשה, וכך, תהיה יותר פתוחה לשינויים.

3. שינויים קטנים: נסה לא לנסות לשנות כל העניין תוך יום אחד. נסה, למשל, לקבוע עם בתך, שלא תרצה לצאת, ולהציע במקום זה, פעילות זמינה.

הדבר הראשון שעליך לעשות הוא להבין שתיקון ההתנהגות שלה תלוי בהבנה של מה הגורם להתנהגות זו. בדרך כלל, תיקון ההתנהגות של ילדים מגיל 4 עד 6 קשור לחוסר בקשב, אי השקפה עצמית וקושי במסירת סמכויות.

• קבע שוליית קול: כשבתך תלטנית, קבע שוליית קול (לדוגמה, "אני שומעת") והבהרה (לדוגמה, "אני רוצה לשמוע את הסיפור"). השוליית קול תזכיר לבתך כי זה זמן לשמוע.

• גבל את הזמן: הגבל את הזמן שבתך תוכל לשמוע את הסיפור. לדוגמה, 5 דקות. הבהרה (לדוגמה, "אני רוצה לשמוע את הסיפור, אבל אחר-כך אני רוצה שתתלוצצי שוב") תעזור לבתך להבין כי זה זמן מגבלותי.

• אל תתעצבני (דבר חשוב): הקפד לא להפוך לעצבנית. זה תהיה צורה טובה לקדם התנהגות תלטנית (כי תהיה "צודקת").

• לעיתים, תלמד את בתך לשים קץ לסיפור: הסבר (לדוגמה, "אני רוצה שתסיימי את הסיפור, כי אחר-כך אני רוצה שתתלוצצי") תעזור לבתך להבין כי זה זמן לסיים.