התנהגות הביופסיכולוגית שלך, כפי שתוארה, היא שכיחה בקרב בעלי חיות מחמד. הקשר שלך עם הכלבה, אליה היית קשור בשרותי, יצר מערכת קשרים חזקה, אף על פי שלחיות המחמד שלך היית 4 חודשים.

הדאגה והכאב שלך מתווספים גם לקושי להתאמץ לנהל את המשך החיים, וכך, כ-30% מבעלי החיות המחמד, נשארים חדשים ובכאב, תוך הבתר-אבל (Post Traumatic Grief) של חיבתם לחיות.

תנחמי, אני כאן לקבל עליו. הכלבה שלך נדרסה, ואתה נותן לכאב שלך את הרצון לבכות. זה צודק, אתה אוהב אותה, והיא תלויה בך. למרות שהייתה אצלך רק 4 חודשים, היא הייתה חלק מחייך, וזה נקשר לך מאוד.

אתה אומר שאתה לא ילדה, אבל אתה יכול להיות ילד, היינו, לאכזב את עצמך. גם אם הכלבה שלך הייתה אצלך רק חודשים ספורים, אתה כבר הכניס אותה ללבך, וזה נקשר לך. אתה יכול לבכות, ואז תסתובב, ותזכור את החלק הטוב.

הדבר הנפלא ביחסים עם חיות מחמד הוא שהם יכולים לשחק בצורה שונה עם החלקים שלנו, היוצרים נקשרות אמיתית. הן מאפשרות לנו לחוות את החשוב, שיפוטים וערכים, ובכך, שומרות עלינו.

במקרים כמו הכלבה שלך, שהייתה אצלך רק 4 חודשים, התגובות שלך, כמו ייפוח העיניים והבכי, יכולים להיות התנסות באי-סבל. הם יכולים להציג דחיפות ופוליטיקה, וכן, אמוציות.

בהתחשב בגילך ובכך שאתה לא ילד, כנראה שחוויית ההתנסות באי-סבל והנקשרות אל הכלבה, יכולה להיות חלק מניסיונך.