בתקופת התנ"ך והתקופה הרומית, הבנות השתמשו בשיטות שונות למחזור ולטיפול בשערות. לפי התיאורים במקרא, הנשים הראוינס, נהגו להתאלצן, שיטה היא של הצלצול של שערות, ולכן הן עשו זאת לעיתים רחוקות.

לפי התיאורים הארכאולוגיים, הנשים היו עושות שימוש בסרק, שהיה עשוי מסיבי צמח, שהותקן על כל רגליים (רגל) ועל גבות (שערות) שלהן. זה היה עזר במחזור, ולכן נקרא " סרק ".

לגבי המחזור, בתקופת התנ"ך, לא היו כלי רחצה מודרניים. הם רחצו במעיינות, או בברכות, ולעיתים רחוקות במערות. כלי רחצה, כגון צ'מפונג, "ספאקא", שהייתה עפעור, ו"לוג", היו נפוצים.