משה הס (1856-1902) היה פעיל ציוני יהודי-רוסי שהיה ממבשרי הציונות. הוא היה אחד המנהיגים הבולטים של התנועה הציונית בשלהי המאה ה-19.

רעיונותיו המרכזיים של משה הס היו הצדקה לנאציונליזם. הוא האמין שהעם היהודי צריך להיות לאומי, להיות מאוחד ולהגן על זכויותיו. הוא דגל בעלייה של היהודים לארץ ישראל, שאותה ראה כ"ארץ הקדושה" של היהודים. הס היה גם תומך נלהב של השימוש בצבא לצורכי הגנה לאומית, וסבר שהעם היהודי צריך להיות מאורגן ומאוחד לצורך הגנה עצמית.

בנוסף, הס היה תומך של הרעיון הציוני של "הכשרה" וראה את השליחות כ"ציון" ו"כשרה" ל"עבודה" (או "עבודה" של "כשרה" - "ארץ ישראל").