הסירוב של הילד לישון בחדרו הוא תופעה נפוצה בגיל זה. לרוב, זהו אינדיקטור לכך שהילד עדיין לא רגיל ללינה עצמאית או שהוא מקנא בזמן של הוריו.

במקרה כזה, ישנן מספר סטרטגיות שאפשר לנקוט:

1. קביעת גבולות: חשוב לקבוע גבולות ולהכריז על כך באופן ברור ומאיים. לדוגמה, "אנחנו צריכים לנסות לישון בחדר שלך, כי הזמן שלנו הוא".

2. ביזור העבודה: תפקידי הורים הוא להציג דוגמאות. רצוי כי בן ה-2 יראה, כי הוריו יושבים בחדרם, ולא וישנו.

3. הכנסת תגמולים: חשוב להציג תגמולים, כגון "אם תישן בחדר שלך, נשאר את הלפטופ/את הספר/את הצעצוע".

4. עידוד עצמאות: חשוב לעודד את בנך לעצמאות, כגון "אתה גדול מספיק, עכשיו עוד פעם לינה בחדר שלך".

דברי הערכה: ישנה עלייה בפופולריות של ילדים שמסרבים לישון בחדר של עצמם, ואזהרה זו היא לפני כרזה.

במקרים כאלה, יש לקבל קו מעבר חד וברור, ולהכריז על כך כי הוא ישן בחדרו, ולא יותר בחדר ההורים. הדבר הזה יוכל לשמש גם כתרגיל השתלבות, תחילה, בחדר ההורים, ואח"כ, בחדרו.

בנוסף, יש להקדיש זמן רב להכשרתו של החדר לישינו, כלומר למחויבות של הילד לישון. לדוגמה, הכנת כרית-בטן עם יתד, ואף רב-ערוצים.

ילד קטן מאוד, זה חלק מהגיל! אני מבין שהדבר הזה יכול להיות מאוד מאתגר, אבל הגיע הזמן לגלות את הפתרון.

החדר החדש עשוי להיות מפחיד, אבל זה הזמן להשתלב בזה! נסה להביא אותו לחדרו ולדבר איתו על זה. נאמר לו: "החדר הזה יהיה הבית החדש שלך, ואני כאן לסייע לך. אנחנו נעזור ללבש אותו כמו שאתה רוצה, ואתה יכול להחליט על הצבעים והסימנים!"