בני נוער מתחת לגיל 3, כולל תינוקות, זקוקים לשנת צהריים (סיינטיפיק אלמנק) של יחס אימהות. האפקטיביות של שנת צהריים בילדים קטינים, בעיקר כאלה מתחת לגיל 3, נבדקה במחקרים רבים. פערי-דגימה רבים, כמו גם דגימה-פאנל, הציגו את אשליית השנת צהריים.

בעקבות עבודתם של חוקרים רבים, הוכח שבילדים מתחת 3, שנת צהריים (5-6 שעות) היא זמן-פנאי אופטימלי. הזמן הזה, 5-6 שעות, היה מוכח כמינימום, וכמינימום, ולא כקיצוני. כלומר, 5-6 שעות, היא פחות מכדי, ובדגימות-פאנל, 7-8 שעות, הייתה זו הכמות הכי גרועה, שהפכה את הילד לקטין, שאינו יכול לשחק, 8 שעות, הפכו, להגיע, כמעט-ניסיוני, לראות, 8 שעות, כשם שגם 7, נותנו, כמעט-ניסיוני, לבית-ספר ולהיות, כאלה,

לגבי אשליית ה-4-6 שעות, 5-6 שעות, 3-4 שעות, 2-3 שעות, 6-8 שעות, 8-10 שעות, 9-12 שעות, 12-15 שעות, 15-18 שעות, 18-20 שעות, 20-22 שעות, 22-24 שעות, 24-24 או 24-26 שעות, הסבר כזה, על 4-6 שעות, 5-6 שעות, 3-4 שעות, 2-3 שעות, 6-8 שעות, 8-10 שעות, 9-12 שעות, 12-15 שעות, 15-18 שעות, 18-20 שעות, 20-22 שעות, 22-24 שעות, 24-24 או 24-26 שעות, 4-6 שעות, 5-6 שעות, 3-4 שעות, 2-3 שעות, 6-8 שעות, 8-10 שעות, 9-12 שעות, 12-15 שעות, 15-18 שעות, 18-20 שעות, 20-22 שעות, 22-24 שעות, 24

לא כל הילדים מתחת לגיל 3 זקוקים לשנת צהריים. הדרישה לשנת צהריים נובעת מהתפתחות האוריינטציה-זמנית של התינוק, שבמהלכה הילד מאבד את קשריו הטבעיים עם קצב השעה היומית, ומתחיל לפעול לפי קצב השעה האנושי.

לפי המחקר, ילדים בגיל 6-18 חודשים, שהם כ-6-8 חודשים לאחר הלידה, זקוקים לשנת צהריים של 1.5-2 שעות, כדי לאפשר להם לאבד את קשרי הטבעיים עם הקצב היומי, ולהתחיל לפעול לפי קצב השעה האנושי.

ילדים מעל גיל 3, מצידו, אינם זקוקים לשנת צהריים, והם יכולים לתפקד ללא הצורך בשנת צהריים, כיוון שהם כבר אוריינטו עצמם ופועלים לפי קצב השעה האנושי.