הפסקת בילוי הפארקים למתבגרים שנמצא ללא פיקוח מבוגרים דורשת שלושה צעדים:

1. הקיצור בפעילות: יש להגביל את הפעילות של הילד ולקדם אותו לפעילות אחרת. לדוגמה, במקום לאפשר לילד להישאר בבית הפארק, ניתן לאפשר לו ללכת למקום אחר, כגון לבית הספר, לספרייה או לבית חבר.

2. העברת מחוות והסברים: יש להעביר לילד מחוות והסברים על הסיכונים הקיימים בבילוי פארקים ללא פיקוח מבוגרים. יש להדגיש את החשיבות של פיקוח מבוגרים ולהסביר כי הורים נועדו להגן עליהם. יש לשאתר מחוות של ילדים שנמצאו בסכנה בבילוי פארקים ללא פיקוח.

3. הקמת תקנות: יש להקים תקנות וכללים חדשים שיכללו קצבי התרחקות בתאום עם פעילות. יש לקבע תקופות אפס-טלפון (לפעמים) והעברת תקבולים זמניים, דוגמת קודי-SMS, אליהם, לכוח-כניסה (בקצב).