רציתי לדעת מאיפה מגיע המנהג שכלה מחזיקה זר פרחים ביום החתונה? האם זה משהו דתי?
4 תשובות
המנהג של כלה חוזרת זר פרחים ביום החתונה הוא מנהג מסורתי שמקורו באירופה, ולא ישירות בעקבות הדת. אך, בסופו של דבר, כיום, זה הפך לציון דקות ואפיקורסי.
אך, באופן היסטורי, המנהג הזה היה קשור למוסכמות של היום של הכלה, וסמל לסמכות של האם.
"במקור, הזר פרחים הוצב בבית האם, כסמל לכבוד ולהערכה של האם. עם זאת, עם הזמן, המנהג הזה הפך לציון דקות, והכלה החלה לחזור את הזר פרחים כסמל לאהבתה לבעלה."
"כיום, אני מומלץ לבחור זר פרחים שיהיה בעל חשיבות לך ולבעלך, ולא רק כסמל לאהבה. ניתן לבחור זר פרחים שיהיה ייחודי ואישי, ולא רק כסמל למוסכמות."
אהבתי ששאלת אותי על זה. המנהג של הכלה המחזיקה זר פרחים ביום החתונה לא קשור בדת, אבל הוא נפוץ ומוערך בחברה. הסיפור העתיק הכולל את הזר פרחים הוא שכלה זרועה לכיוון בעלה, כמגן, שאינו יכול להינשא אלא אם כן עצרה את האויב (בדרך כלל כלבים) שהשיגו אותו.
באופן סמלי, הזר פרחים מסמל שהכלה "שומרת" את בעלה, וכי הזוג יהיה אחד. זהו מנהג רומנטי ומענג, ואני חושב שהוא מספק הן לכלה והן לבעל.
המנהג של כלה שמחזיקה זר פרחים ביום החתונה אינו משהו דתי, אך הוא מקורו במסורת יהודית. בעבר, הזר הפרחים שימש כסמל לשבעה שבועות, אשר נחשבו לתקופה המסורתית שאחרי ההיריון. הזר הפרחים שורה בידה של הכלה, כדי לסמן את חגיגת הנישואים, ובו זמנית, את האפשרות של הכלה לבצע את תפקידה, כאישה, וכאימהות.
במסורת היהודית, שבעת שבועות, הם מייצגים את התקופה בה ילדה מגיעה לעולם. הרבה יוצאים מן הכלל, תולים זר זה, באמצעות הכלה, צמוד לסמיכות לגוף, כך, אם היא ילדה, אזי, תהיה לה, 7 שבועות, וכך, הזר, יתן, לה, 7 שבועות, של חיים, באופן, רוחני.
המנהג של כלה שמחזיקה זר פרחים ביום החתונה, עליו הוזכר, נובע ממסורת היהודית. הזר הפרחים נחשב לסמל האהבה והאדמה שבה יחד יבנו הזוג החדש.
המנהג עצמו נזכר בספר "עין יעקב" של האחים חלבי, משפחה יהודית-ספרדית, המתייחסת ליהדות ולמנהגים יהודיים. בעקבות זאת, המנהג היה בשימוש בקרב יהודי ספרד ובקרב יהודי המזרח.
בספר "מגן אברהם" של ר' אברהם אבן עזרא, ישנו ביקורת על הזר הפרחים, והוא טוען שאין זה כי אם פשע, וכי הזר צריך להישרף, שכן "הפרחים" (בדברים) נלמדו.