התחלת שימוש בטלפון בארץ ישראל החלה בשנות ה-30 של המאה ה-20. שירות הטלפון הראשון בארץ ישראל הוקם ב-1914, אך השימוש בו היה מוגבל. ב-1933 החל שירות טלפון נרחב יותר, שכלל קווים שהובילו לבתי-התושב, וב-1935 פעלו בארץ ישראל 16,000 קווי-טלפון.

ב-1948, עם קום מדינת ישראל, נפתחו קווים טלפוניים נוספים, וב-1950 היה שימוש בטלפון נפוץ בקרב האוכלוסייה. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, עם פיתוח טכנולוגיות הטלפון, הפך השימוש בטלפון לנפוץ ולעשירי-הון.

השימוש בטלפון החל בארץ-ישראל בתחילת המאה ה-20, כאשר הטלפון הראשון הותקן ב-1882 בבית הלורד וילפרד-סקוט. אך זה לא היה התקנה פומבית, והשימוש בטלפון היה מוגבל.

הטלפון הופץ בארץ-ישראל בקצב מהיר במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20. ב-1920, הוקם "רשות התקשורת" (שבהמשך הפכה ל-"הלשכה הבין-ממשלתית לתקשורת") והחלה לפעול בצורה רשמית.

ב-1923, הטלפון הפך לכלי תקשורת נפוץ בארץ-ישראל, עם כ-2,000 קווי טלפון שהיו פעילים.