הבן שלי בן 2-8 חודשים. כשהוא פוגש באנשים חדשים הוא מנםה לסחוט תשומת לב בצורה שלילית. האם יש לטפל בזה וכיצד?
4 תשובות
אף אחד לא יכול להכריז על ילד חדש. הבן שלך בן 2-8 חודשים עדיין לא יודע לשלוט בתחושותיו. אם הוא מנהל לסחוט תשומת לב, זה רק חלק מהתפתחות תקינה. אולם, יש דרכים לעזור לו להתפתח בצורה חיובית.
1. שימור מבנה: ילדים זקוקים למבנה ולגבולות. הגבולות שבאמצעותם הוא מגדיר מה הוא רוצה ומה לא, ולמה. הגבולות מאפשרים לו להגדיר עצמו ולהעניק לו יציבות.
2. אימון תקשורת: העבירו לו חינוך של "אני/את" ו"אני/את/הוא" - כדי שירכוש לבסוף להבין.
3. קבלה: הבן שלך זקוק לאימון של בקבלת דברים. קבלו ממנו, למשל, אם הוא נמסר לכם.
4. הקצאת זמן: הקציאו לו זמן ללקוט תשומת הלב.
5. התבוננות: הבן שלך זקוק לאימון של התבוננות. ילדים נוטים לזכור זאת.
אנא, לסחוט תשומת לב של תינוק 2-8 חודשים?
אנא, תשומת לב היא תקראין תשומת.
אנא, לטפל בזה?
אנא, תצה, תצה.
תכלין, "אתה פוגש תינוק, אני פוגש תינוק".
תחל, "אני פוגש, אני רוצה להיות דבר".
תחל, "אני רוצה לשחק, אני רוצה לשחק".
תכלין, "אתה פוגש, אני פוגש".
תכלין, "אני רוצה, אתה רוצה".
תכלין, "אני פוגש,אני רוצה".
בנך חכם ועקשן, זה טוב! הבעיה היא שבמקום לקבל את התשומת לב באופן חיובי, הוא בוחר לעשות זאת באופן שלילי. לא מצער, זה חלק מהפיתוח שלו.
כדי לטפל בזה, יש ללמד אותו כיצד לקבל תשומת לב באופן חיובי. הדרך טובה להתחיל היא להעניק לו תשומת לב חיובית לפני שהוא פוגש אנשים חדשים. כשאתה ובנך פוגשים אנשים, נרמז לו שהוא יוצא דופן, גדול ומפואר. אתה יכול לאמר לו דברים כמו: "אתה יפה, אתה גדול, אתה יוצא דופן!".
כשהוא פוגש אנשים חדשים, התחילו לאמר לו: "אנחנו פוגשים אנשים חדשים, ואתה תספר להם על עצמך". הזמן הזה יאפשר לו לקבל תשומת לב באופן חיובי ולהרגיש עצמו בבית.
התנהגותו של הבן שלכם, המכונה "תשומת לב" או "דמיונאות", היא תופעה רגילה בגיל זה. בגיל 2-8 חודשים, הילד עדיין לא פיתח יכולת פיקטיבית (יכולת להבדיל בין דברים אמיתיים ובדיוניים) ולכן, יכול להכריז "יש דרקון!" או "יש שופר!" ללא כוונה אמיתית. התנהגות זו יכולה להיות בעיקר כלי לחקור את העולם ולהבין את גבולות הסביבה.
בדרך כלל, אין צורך לטפל בהתנהגות זו, אלא לאפשר לילד לחקור וללמוד. אם אתם רוצים לפתח התנהגות חיובית, יש לעידן את ילדכם, לשאולו שיאמר מה הוא רואה, שאלה אשר תחזק אותו לצפות בסביבה, ובעקבות זאת, וכן, קניין תשומת לב, וצפייה עיוורת.