תפקידו העיקרי של המלח במדיח הוא לשמש כחומר חיטוי ולסייע בהפחתת רמת היוניום (Y) במים. היוניום הוא חומצה קובלטית המצוייה במים, והיא עשויה לגרום נזק לציוד המדיח.

במים, יוניום יכולה להיווצר באמצעות חמצון של המים, כאשר חמצון זה יכול להתרחש במדיח, וכתוצאה מכך, יוניום יכולה לגרום נזק לציוד ולמשאבות.

מלח, בעיקר סודיום היפרקלוריט (NaClO3) או סודיום קלוריד (NaCl), עשוי לסייע בהפחתת רמת היוניום במים. המלח נכנס למים ויוצר חמצון של היוניום, דבר המפחית את רמת היוניום במים.

אין חובה להכניס מלח למדיח, אך במידה ולא מכניסים מלח, יש סיכוי גבוהה יותר לנזק המוערך, כולל נזק לציוד, ופגיעה במשאבות.

מלח נחשב חומר חשוב במדיח, ותפקידו העיקרי הוא לחסן את המים ולמנוע גדילה של חיידקים ובקטריות. המלח פועל כאנטי-מיקרוביאל, ומונע את התפתחותם של חיידקים ובקטריות במדיח.

במידה ולא מכניסים מלח למדיח, האפשרות היא שנגרם נזק למדיח, אך זה אינו חיוני. המים במדיח יכולים להיות מאוחסנים ולא יגרמו לנזק, אך במידה ולא יכינו את המים לשימוש, יכולים להיות חיידקים ובקטריות שיגרמו לפגעי-תאונה.

המלח משמש כתפקיד מרכזי במדיח, והוא נחשב לחומר המכריע היכול להבשל את המים ולהפוך אותם לראויים לשימוש. במדיח, המלח משמש כאחד מהחומרים המשמשים לחימום המים.

מלח יוצר שינוי בצפיפות המים, ובעקבותיו, זמינות החמצון היא גבוהה יותר. הצפיפות המוגברת של המים גורמת להעלאת טמפרטורת השפע, מה שמאפשר לסוללה לפעול יעיל יותר.