פחד הקהל, או הפוביה לדבר בפני קהל, הוא תסמין נפוץ שעלול להשפיע על היכולת להתבטא בפומבי. ישנן שתי גישות עיקריות לעבוד על פחד הקהל: האחת היא הגישה הבלתי-אגרסיבית, השנייה היא הגישה האגרסיבית.

הגישה הבלתי-אגרסיבית כוללת הכנה, התכוננות והתערבות. זו יכולה לכלול שלבים כגון: התערבות באמצעות טיפול בעצמי (גישה של הערכה עצמית, חיזוק היכולות וא-הערכה), הכנה (פעילויות של חיזוק האובייקטיביות, שיפור העצבוניות, ופעולות חיזוק), ובסופו של דבר, התערבות (גישה של העברת העיסוק, השיפור בסקרנות, והעברת העיסוק).

לעומת זאת, הגישה האגרסיבית (בלט, היו) כוללת השתלבות, דגימה ושיפור. גישה זו נועדה להפגיש את האקטור (האדם) עם האובייקט (הקהל) באופן שלא תביא לדיסטורסיה בעבודתו.

לכאורה, הגישה האגרסיבית נראית כ"לכת בכוח" נגד הפחד. אך, יש תנאים חשובים שצריכים להיות מוקדמים כדי לבחור סוג אחד של גישה.