שילשולים (Tapeworms) הן פרסיטים (parasites) רב-תאיים (multicellular) שמונעים את תפקודם התקין של מערכת העיכול באורגניזמים. תזונתם העיקרית של שילשולים היא חומצות חוץ-תאיות (extracellular) שהן הדבר העיקרי שהם מבוססים עליו.

שילשולים ניזונים מ- חלבונים ומחומצות, והם אינם מאפשרים לאורגניזם האורח (host) לקבל את התזונה הרצויה. הם גם יכולים להפריע לתהליך העיכול ולגרום לצואה שכיחה (diarrhea), סחרור (vomiting), חום (fever) ובחילה (nausea).

השילשולים נגרמים כתוצאה מפעילות חיידקים, זיהום פתוגני, או תגובה חיסונית. ישנם שלושה סוגים עיקריים של שילשולים: אוטיזם, קלינדר-אלפרס, ו-טיינז.

בשילשולים, תנועות הזרועות, הרגליים, והעיניים אינן סימטריות. היעדר הסימטריה נגרם כתוצאה מבעיות של הנוירון-בולבה, שהיא תחנת העברה חשובה בין המוח לגפיים.

באוטיזם, השילשולים נגרמים בעיקר כתוצאה מבעיות של המוח המהוות כלי-גפיים (Motor- cortex) ובעיות של קשר-אישי (Social- bonding).

שילשולים (Trichuris) הם טפילים פרוטוזואניים המשתייכים למחלקת הנמטודים. מונעי השילשולים באופן טבעי כוללים:

• אוכלי-בעלי-חיים: חיות-בית, כלבים, חתולים ועופות, הן מארחות של השילשולים. כאשר החיות-בית נכנסות לאזורים חפורים, הן יכולות לצפות את השילשולים.
• כלבי-דיש: כלבי-דיש (Canis lupus familiaris) ואחרים, הם אוכלי-בעלי-חיים אפקטיביים.
• חיות-בר: חיות-בר, כגון זאבים, דולבנים, ולקטים, גם הם כלולים ברשימת האוכלי-בעלי-חיים.
• זבובים: זבובים, באופן טבעי, תופסים את השילשולים.
• נמלים: כמה מיני נמלים, כמו הנמלים הירוקות, תופסים את השילשולים.

החשיבות של נמען-בעל-חיים, תחת תנאים טבעיים, היא לבצע את העיקוב, ולאזור-החתקה, ששילשולים, יכולים להיות, או, אין, נכנסים.