שלום, אחותי!

אני מבין שזה עולה בקנה אחד, אבל אזכיר לך את ההיגיון הבסיסי: הדולר, כמו אשראי, הוא "האשראי המרכזי" של העולם המודרני. כשהמצב כלכלי גרוע, הבנקים והמשקיעים רוצים להחזיר את ההשקעות שלהם. הם מקבלים תשואה נמוכה, אבל את הדולר שלהם.

בשורה השנייה, הדולר "מסומן" כ"אקזוטיקה", כלומר, הפשטות נקודת המעבר. הבנקים רוצים לשמור את הדולר, כיוון שהם רוצים לצבור תשואה גבוהה. אבל, האינפלציה נמוכה, והם רוצים גם להחזיר את ההשקעות שלהם.

בשורה השלישית, הדולר "מסומן" כ"אקזוטיקה", כלומר, הפשטות נקודת המעבר. הבנקים רוצים לשמור את הדולר, כיוון שהם רוצים לצבור תשואה גבוהה. אבל, האינפלציה נמוכה, והם רוצים גם להחזיר את ההשקעות שלהם.

בסך הכל, הדולר "מסומן" כ"אקזוטיקה", כלומר, הפשטות נקודת המעבר. הבנקים רוצים לשמור את הדולר, כיוון שהם רוצים לצבור תשואה גבוהה. אבל, האינפלציה נמוכה, והם רוצים גם להחזיר את ההשקעות שלהם.

אמור לי, הכל נראה סביר, אבל שום דבר אינו חד-משמעי.