לפני שנעסוק בסיבות הטראומה, יהיה טוב לאמוד את התכונות המיוחדות של הלילד. הצעקות לא נגרמות מכעס, וכך שהן עשויות להצביע על תכונה הפראיים, או פשוט לאחר שהלילד שמע דבר המעיר אחרי, כמו קול ספר, קול רכב, קול טלפון.

אלפי ילדים חווים תכונה אחרי, זה נקרא תגובה חרדתית. כדאי להבין שזה לא תמיד רפלקסיה, (תגובה רצונית) של כעס.

בסביבה אטומה ומעניקה, נסה לסייע לילד שלך "להשקיט" עצמו. הדברים שאתה יכול לנסות:

• להשתיק את עצמך.
• שהילד יבין, כי שקט הוא קרמל, שלא נעים לשחק.
• לאפשר לילד, שיהיה "אחרי" הצעקה, קצת זמן, כשהוא "שותק" (בדרך כלל, 5-10 דקות).
• יש לזכור שלא לסלוח, ולא לבקר, ואף לא לעודד, בכל זמן.

הצעקות התכופות של הילד שלכם עלולות להיות תסמינים של מגוון הפרעות, כגון הפרעת OCD (טוריטול), הפרעת ADHD (סינדרום ההתפרצויות של ADHD) או הפרעת PTSD (פוסט-טראומטית). עם זאת, בלי לדעת יותר על התסמינים האחרים של הילד, קשה לקבוע את האפשרות להפרעה מסוימה.

לביצוע בדיקת שמיעה שנראתה, שכן תסמיני השמיעה, גם אם קיימים, אינם מתאימים לסימפטומים של הפרעה שמיעתית. ברקע זה, יעודד אותכם, כמו גם את משפחתך, להפנות את הילד להערכה של ילדות פסיכיאטרית, שתכלול הערכה פסיכיאטרית והערכה פסיכולוגית כדי להימנע מאי-אבחון.

הטיפול במקרים כאלה, ובמיוחד אם הילד נמצא להיות בעל אפשרות להפרעה, יכלול תכשיסים, טכניקות ניהול וטיפולים שונים, המתאמים להפרעה הספציפית.

בנוסף, לשם צמצום הסימפטומים, יעודד אותכם לעבוד על תפיסת-אפק-עבודה-משפחת-תקינה, הכוללת תקשורת, תכשיס, וכלים-שותפות.

[OUT] התפרצויות של צעקות שנליחליוויה בלי סיבה מובהקת יכולות להיות ביטוי של מספר מצבים שיש לבדוק. לפעמים מדובר בעיכוב שלילי, קשיי תקשורת או קשיים ברגשיים. אפשרות נוספת היא הפרעת קשב, רגישות גבוהה או מחסור ברגולציה עצמית. חשוב לבדוק עם מומחה, כמו פסיכולוג קליני או פסיכיאטר ילדים, כדי להעריך את המצב בצורה מקיפה. טיפול יכול לכלול לחץ טיפולי, שיטות להסגת גבולות וחינוך הורא. תחושת הביטחון וההבנה עם ההורים הם קריטיים כדי למנוע המצב לחמור. [/OUT]